אידיליה

זאת שעת המקלחות בראש שלי
צורחים עדיין מכל החלונות בשדות הקרב הביתיים
הבנאליות מותחת את הנפש ואיש אינו עומד במילתו
זאת תרמית פרמידה
המשפחתיות הקיום
זה מה שרצית תאכלי עד הסוף
אני עדיין קטנה מאחורי הדלת ההיא
בוכה ושורטת
אין בצד הזה נחמה
ואין בצד השני

כל זה אהבה

בית

אומרת לי הבית שלנו
אני אומרת הבית שלך
פה אני קלת תנועה כי השארתי אצלי
אם היה זה היה הבית שלנו
הוא היה נראה כמו הבית שלי
שיש לנטוש מפעם לפעם
שלא חיים בו אנשים
היו משתרגות חרדות בין החפצים
שהייתי נאלצת להכחיש
לא כמו השדים שלך היפים
אם זה היה שלי
הייתה משתנה תנועתי בחלל
דיכויים דיכויים
האטה
עד שהייתי מתכווצת כולי למושב בודד
נקודה אחת רכה
מסביבי אפר ובאלגן
ואין נחמה

ים

כבר הייתי בים הזה
כשהיה חורף
לא כמו עכשיו
כשהייתי קטנה
והכל היה גדול
כשחשבתי על המוות
כשהייתי לבד
כשכתבתי שירים
כשחזרתי מהצבא
או מאיפה שחזרתי
ים געגוע
חוף צר
פחד מעמקים
וכל התחושות בגוף
היה לי כיף רק כשנשאו אותי במים

*

חלקנו כדי לחלק את היש באופן הוגן
חלקנו להביא עוד בכוח
ואני ניסיתי לחלק את היש בכוח
ואני ניסיתי להביא עוד באופן הוגן

מזעזע

אנחנו נעשים חולים נפשית ופיזית מהחדשות האלה. לא נראה לי שהעולם צריך שנזדעזע ממנו. אני מכירה בקיומו של הרע. אני מכירה בקיומו של הרע? בתוכי אני מכירה כמה זה רע לקרוא לעצמי ככה. אם להאמין רק לחוויות חיי, אם למחוק את המידע הבא משמועה. אני פוגשת אנשים טובים ופשוטים. רוב הזמן עוסקים בעניינם, לפעמים יוצאים מגדרם כדי לעזור.
זה בטח מזל גדול. אולי השגחה עליונה. אולי בחדשות משקרים. אולי זאת קונספירציה. יש קונספירציות. הן טובות. אם זה מצליח זה כי זה טוב. בעיני מישהו. בעיני די הרבה אנשים. כל אחד וכוונותיו הטובות כל אחד על בסיס מצפן פנימי. לאנשים הבריאים והמחייכים יש צידוק. הם נותנים אותו לעצמם.

ביטוח

כשנברח
עם או בלי ילדים קטנים
עם החלומות
מקועקעים בעורנו
או שורפים מבפנים
כשנעזוב הכל מאחור
יהא לנו גופנו
ומה שנספר
עוד יהיו תקוות
ועוד נמשיך לפחד
כאילו לא היה כבר סוף העולם
שוב ושוב כל הזמן

נכזבת

את אומרת אין לי את זה
בפנים אין לי את זה
אני אומרת אנחנו אותו דבר
אני אומרת לא חיפשת
אצלי זה היה בחושך
את אומרת אין שום דבר טוב בחושך
את מפחדת מהחושך
אם תרצי אני אבוא איתך

אני אומרת אני לא מוצאת
בפנים אני לא מוצאת
את אומרת לא מוצאים ככה
בחושך
את יכולה להדליק לי את האור
את אומרת שאת לא רוצה
אני אומרת אל תקראי לי חושך
זה כל מה שיש לי
אני אומרת העיניים שלי התרגלו
אני קוראת לחושך שלי אור

אם תתקרבי
את וכל האור שבך
אני צריכה לסמוך עליך
אני צריכה לסמוך עלינו
על העולם הזה
כי לרגע אני לא אראה כלום

ואני לא רוצה שתדליקי בי
לא רוצה אם את לא רוצה
אני עוד זוכרת מה זה להישרף מבפנים